הייתה לי מעיכה על אישה מבוגרת וזה שינה אותי

זה היה אחד מאותם ימי שמש נעימים בסוף נובמבר, ועשינו את דרכנו לדרך פגישת לקוח. שנינו עבדנו בחברת שיווק תקשורת משולבת בגורוגרם. הפגישה הסתיימה ודי מהר, היינו בדרך חזרה למשרד. לא הוצאתי מילה, והיא גם לא דיברה. היא הייתה מבוגרת בעיניי והדבר האחרון במוחי היה להימשך לאישה מבוגרת. לא ממש היה לי מעוך על אישה מבוגרת.

האם זה נורמלי לחוץ על אישה מבוגרת?



המפגשים שלי עם המין הנשי היו בעבר די הרסניים. הסיבה לכך היא שאני מופנם. אני מאמין מאוד שאומנות השיחה היא משהו שרק מעטים מחזיקים ברשותו, ואילו אנו נותרים לאחל זאת. אפילו במהלך ביקורי הלקוחות שלנו, היא הייתה עושה את מרבית הדיבורים בזמן שאני צ’יפס עם הנהונים ו”הממ ”.



היה לה קסם מסוג מסוים שמשך אותי אליה. לדבר איתה היה כמו לצאת מחדר נטול אור, לפרדס ירוק ושופע שופע.



היא הייתה בסוף שנות העשרים לחייה והייתי בסביבות 23. הפרש הגילאים בן 6 שנים הפך את האפשרות לקשר לא סביר ביותר.

אבל זה לא הפריע לי לרצות לראות כמה שיותר ממנה, ולכן התחלתי להתנדנד ליד הקפיטריה במשרד בצהריים בזמן שהיא אכלה, למרות שאכלתי את ארוחת הצהריים יותר משעה אחר כך. לא הצלחתי להבין אם אני מפתחת מחץ על האישה המבוגרת.

היא הייתה מבוגרת אבל תמיד הקשיבה לו

עבור מופנם כמוני, חברותה הייתה שינוי מרענן. היא קראה לי ילד, וקראתי לה דודה. הנוכחות שלה החדירה בי תחושת אופטימיות וביטחון. היא גרמה לי לשבור את כבלי השתיקה וההיסוס שסללו אותי.



ההילה שלה היא שקרבה אותי אליה. כמופנם ראיתי אנשים מקשיבים לי לשם השובה, אך היא העדיפה להקשיב ולגבש פיתרון מזה.

דיברנו על כל דבר וכל דבר תחת השמש ובכל פעם שפטפטנו זה היה ישר ועמוק. לעתים קרובות ניגשתי אליה לעזרה והיא לא עשתה זאת מסרב. היא גם לא התלוננה על הטעויות הקטנות אך המעצבנות שהייתי עושה, והטבע הנינוח הזה שלה הוא מה שגרם אותי מההפכפכות שלי.

מקור תמונה

אהבתו הנכזבת לאישה מבוגרת

מבחינתה הייתי רק חברה, עמית ואיש סוד. אני זה שחשתי כוח בלתי נראה מושך אותי לעברה, אני חייב להודות. אף על פי כן, היא הופתעה כשהתפטרתי; אחרי הכל, הייתה לנו כל כך הרבה הזדמנות לדבר ובכל זאת לא סיפרתי לה על זה.

מקור תמונה



כשהלכתי ל משרד כדי להשלים את פורמליות היציאה, לא הספקנו לדבר. רציתי לומר לה שהיעדרותה בחיי חייבת ליצור חלל, חלל שלא אוכל לסבול אותו, ריקנות שתשבר אותי לרסיסים. אני מאמין ששנינו רצינו לדבר לפני שנפרדו דרכים, ובכל זאת המילים מעולם לא ברחו משפתנו.

למרות שלא ממש הצלחתי לדעת אם זו אהבה או לא, אני יכול לומר לך דבר אחד. החברות שלה הייתה אחת מאותן אבני חן שלא יסולא בפז, שלעולם לא אוכל עוד לשים את ידי. אומרים שמילניום המאה נמשכים לאנשים מבוגרים באופן משמעותי. אבל אני לא מסתכל על זה מנקודת מבט זו. מבחינתי זו הייתה אטרקציה שהגיעה בכבוד. היא תמיד תישאר איתי בזכרונותי.

מה יש באהבה חד צדדית שמחזיקה אותנו מכור?

כשהרווק הצעיר פגש את עקרת הבית הבודדה

הנה איך מפלרטטים מופנמים